פולסרים-גלי כבידה

פולסרים

הם כוכבי ניטרונים צפופים ביותר. צפיפותם העצומה מאפשרת מחקר פיזיקלי שאיננו יכול להתקיים בגופים אחרים. כיום נחקרים הפולסרים במטרה לגלות מידע הקשור, בין השאר, בגלי גרביטציה הקשורים בתורת היחסות בכללית.

כוכב ניטרונים הוא שריד של כוכב בעל מסה גדולה מאד שהתפוצץ בצורת סופרנובה. הסופרנובה מהווה שלב במותו של כוכב שמסתו גדולה לפחות פי 1.4 ממסת השמש. בשלב זה מתחיל לאזול הדלק הגרעיני של הכוכב, ואז קטן הכוח שמתנגד למשיכה הגרוויטציונית העצמית של הכוכב. הכוכב קורס לתוך עצמו, וכתוצאה מכך מתפוצץ מהלחץ העצום שנוצר במרכזו. החומר המותז מתפשט במהירות עצומה בצורת גז, ואילו מרכז הכוכב שנותר הופך להיות כוכב ניטרונים ובמקרים מסוימים הופך לחור שחור. רדיוסו של כוכב הניטרונים הוא כ - 12 ק"מ. אם נזכור שרדיוס השמש גדול פי 60,000 מכך, נראה שצפיפותו של כוכב הניטרונים היא עצומה. צפיפות זו גדולה בערך פי 1014 מצפיפות השמש. למעשה, כוכבי ניטרונים הם בד"כ הגופים הצפופים ביותר בטבע. פולסרים הם כוכבי ניטרונים מסתובבים, שפולטים קרינה אלקטרומגנטית מהקטבים המגנטיים שלהם. מדענים יכולים לגלות קרינה זו אם היא פוגעת בכדור הארץ. בגלל הסיבוב של הכוכב, הקרינה הנפלטת ממנו תיקלט במקום מסוים בצורת פולסים כלומר, ישנם מרווחי זמן בהם תיקלט קרינה, ומרווחי זמן בהם לא תיקלט קרינה. בעזרת מדידת הפרשי הזמנים בהם נקלטת הקרינה, ניתן לדעת את זמני הסיבוב של הפולסרים.
לפי תורת היחסות הכללית, במערכות בינריות צפוי ששני הכוכבים יסתובבו סביב מרכז המסה שלהם ויפלטו תוך כדי כך  גלי כבידה. גלי כבידה אלו נוצרים כאשר מסה מואצת כשם שגלים אלקטרומגנטיים נוצרים .כאשר מטען מואץ עקב פליטת גלי הכבידה יאבדו הכוכבים מהאנרגיה שלהם ויתקרבו זה לזה, וכתוצאה מכך מהירת סיבובם תגדל. עדות עקיפה לקיומם של גלי הכבידה יכולה להינתן על ידי מדידת הפולסים הנפלטים מהפולסר.