FE   2011   SN

סופרנובה מסוג IA  הקרובה אלינו במרחק של 22 מיליון שנות אור מכדור הארץ ,אובחנה ב 24.11.2011 ע''י NERSC   ,נמצאת בקבוצת כוכבים הדובה הגדולה . בהירותה 10.3 ,בקרבת הגלקסיה  101 M .נוצרה כתוצאה של פיצוץ גרעיני אדיר שקרע והתיך את החומרים של הפחמן והחמצן שהיו בכוכב , והפך אותן ליסודות כבדים יותר כמו ניקל ...
הפיצוץ בגלקסיה החל עם כוכב ננס לבן קטן העשוי מפחמן וחמצן. הבזקי האור של הסופרנובה הגיעו לארץ לאחר 11 שעות , אכן עברו מרחק של  11,880,000,000 ק''מ .

סופרנובה מסוג I, ll,la lax , .

סופרנובה IAX התרחשה במערכת כוכבים כפולה בינרית של ננס לבן ומלווהו שאיבד את שכבת המימן החיצונית שלו והשאיר את ההליום כגז השולט .

סופרנובה  - מסוג. Ia הן סופרנובות בוהקות ביותר, בזמן שכוכב מסוג ננס לבן מגיע לסוף דרכו ומתפוצץ, הוא משאיר אחריו ענן של אבק כוכבים שמתפשט במהירות בסביבתו .תופעה זו של ננס לבן ידועה כסופרנובה מסוג Ia בעלת דמיון רב ביניהן .הממצאים שהתקבלו תומכים במודל המקובל, שפורסמו בכתב-העת המדעי Science  שלפיו הננס הלבן מקיים יחסי גומלין עם כוכב שכן, מסוג ענק אדום.

כוח המשיכה החזק של הננס הלבן פועל כמעין משאבה ששואבת גזים אשר נפלטים מהענק האדום, ונבלעים בננס הלבן, בזמן שהמסה של הננס הלבן עולה לרמה קריטית מסוימת הוא מתפוצץ.

בדרך זו, הענק האדום מאבד בהדרגה את המסה שלו, לטובת הננס הלבן. מדענים הצליחו להבחין בטבעות המתרחבות והמקיפות את הננס הלבן עם תהליך התפוצצותו . טבעות אלה הן כנראה שארית של הענק האדום שנבלע על-ידי הננס הלבן.

סופרנובה מסוג  laהייתה בעבר כוכב מאסיבי במסה של פי 10 לפי 100 מהשמש שלנו, בטמפרטורה של בין 16000- 8000 מעלות K , ליבתן מגיעה לטמפרטורה של פי 5 מגה- מיליון -לבין 20 מגה- מיליון מעלות K ,כעבור תקופת מה הן מתקררות בהדרגה .

קיימת הערכה שהם נוצרו לפני כ- 8 גיגה - מיליארד שנים, ביחס למפץ הגדול המוערך היום ל-14.5 מיליארד שנה.

התפרצויות סופרנובה סוג I יכולות להופיע בכל סוגי הגלקסיות, בפרט בגלקסיות אליפטיות וגלקסיות דיסקטיות.

בסופרנובה סוג I כמות האנרגיה הכללית המשתחררת היא

[51^10] שמופיע כאנרגיית קרינה ואנרגיה קינטית של החומר.

סופרנובה סוג I מתפרצת כמיליארד שנה
לאחר היווצרות הכוכב בו מתרחשת ההתפרצות.

סופרנובה סוג I מאפיינת את היווצרות הכוכבים בתקופה שקדמה לתקופה זו ב- [9^10 שנים ]סופרנובה מסוג 1 נוצרת מננסים לבנים המורכבים מ  CO פחמן ונמצאים במערכות כוכבים זוגיות בינריות .

ואילו התפרצות סופרנובה סוג II מתרחשת בכוכבים כבדים שאורך חייהם קצר מאוד, בערך[ 6^10 עד 7^10 שנים  ].
לכן קצב ההתפרצות של סופרנובה סוג 2 בתקופה מסוימת מאפיינת את היווצרות הכוכבים לאותה תקופה עצמה בלבד .

בסופרנובה סוג II כמות האנרגיה המשתחררת היא
[ 53^10 אנרגיה  היוצאת בצורת קרינת ניטורינו שאינה מאובחנת בתצפית אופטית. בדר"כ בסופרנובה סוג II נוצר כוכב ניוטרונים לאחר התפרצות וההתנגשות , ובהמשך עלול ועשוי להפוך כפולסר כמו ערפילית הסרטן שהיא שריד של SN1054.

סופרנובה IAX

אסטרונומים ממרכז הרווארד לאסטרופיזיקה מצאו וגילו סוג חדש של סופרנובה .lax
תופעה זו נקראת  '' קרינה סוג  של סופרנובה  lAX " הסופרנובה מתרחשת כאשר כוכב מתפוצץ. כתוצאה מכך פורץ אור חזק  לעתים קרובות נראה מכדור הארץ. עד היום היו ידועים שני סוגים עיקריים של  סופרנובה, הם סווגו בהתאם לנוכחותו או היעדרו של המימן בספקטרום שלה. זהו מנגנון שנתן להם את הלידה מה שנקרא "קריסת ליבה" המתאימה להתפוצצות כוכב של פי 10 עד לפי 100 יותר מסיבי מהשמש.
סופרנובה Ia  היא תוצאה מביקוע גרעיני בתוך החור השחור בשל השינוי והשיבוש המוחלט של ננס לבן קטנטן. אין לה יכולות להרוס את הננס הלבן שלה .
קיימים שני סוגים בסיסיים של סופרנובות:IA שמקורן בפיצוץ מלא של כוכב מסוג ננס לבן, וסופרנובות קריסת ליבה שבהן כוכב מאסיבי מכלה את הדלק הגרעיני שלו וקורס בהשפעת הכבידה העצמית שלו.
ננס לבן הוא כוכב הנוצר בסוף חייו של כוכב רגיל כמו השמש למשל. כוכבים אלו קטנים ודחוסים מאוד. אם מסתו של ננס לבן גדלה מעבר לגבול מסוים למשל ע"י ספיחת חומר מכוכב קרוב הוא עשוי להתפוצץ זוהי סופרנובה  Ia.

שאר סוגי הסופרנובות מתרחשים כאשר כוכבים כבדים בהרבה פי-8 לפחות מהשמש , קורסים כבידתית בסוף חייהם.

2002  BJ  התגלתה סופרנובה יוצאת דופן  2002 b J. ככול הנראה התפוצצות קוסמית מסוג חדש . ישנם שני סוגים בסיסיים של סופרנובות: Ia שמקורן בפיצוץ מלא של כוכב מסוג ננס לבן, וסופרנובות קריסת ליבה שבהן כוכב מאסיבי מכלה את הדלק הגרעיני שלו וקורס בהשפעת הכבידה העצמית שלו.2002 b j  איננה מתאימה לאף אחד מן התסריטים הללו. הסופרנובה 2002 bj  התגלתה ב-2002 וסווגה בטעות כסופרנובה רגילה מסוג II. ננס לבן הוא כוכב הנוצר בסוף חייו של כוכב רגיל כוכבים אלו קטנים ודחוסים מאוד. אם מסתו של ננס לבן גדלה מעבר לגבול מסוים לספיחת חומר מכוכב קרוב הוא עשוי להתפוצץ  זוהי סופרנובה Ia. שאר סוגי הסופרנובות מתרחשים כאשר כוכבים כבדים בהרבה מהשמש ,במסה של פי-8 לפחות ממסת השמש שלנו קורסים כבידתית בסוף חייהם. סופר-נובה מתחוללת לאחר שהדלק הגרעיני אוזל מליבתו של כוכב מאסיבי, והוא קורס אל תוך עצמו בהשפעת כוח הכבידה שלו. כך שנוצר בליבתה חומר דחוס ביותר הקרוי כוכב ניטרונים. החומר שממנו עשוי כוכב הניטרונים כבד כל- כך- רדיוסו של כוכב ענק זה הוא 120 רדיוסי השמש [120*695,500 ק''מ ].לאחר הקריסה הגרביטציונית רדיוסו הופך להיות שווה ל-13 קילומטרים, ומסתו ל-1.7 מסות שמש. [30 ^10*2 *1.7  ] צפיפותו גדולה מאוד . כך פורסם ב  9.11.2009 ע''י פרופ' אלכסיי פיליפנקו מברקלי, מבכירי החוקרים בתחום הסופרנובות ושותף למחקר .

גילוי סופרנובה IAX מסוג חדש

סופרנובה IAX התרחשה במערכת כוכבים כפולה בינרית של ננס לבן ומלווהו שאיבד את שכבת המימן החיצונית שלו והשאיר את ההליום כגז השולט .

מיני סופרנובה שלא תמיד הננס הלבן שלה נהרס ומושמד לאחר ההתפרצות של ננסים לבנים .כוכבים בינריים מכילים ננסיים לבנים הם מאבדים את מעטפת המימן שלהם ונשארים עם ההליום שנאסף משאר הכוכבים. כמובן בתהליך שחרור אנרגיה לאחר שמלאי המימן הופך להליום, ננס לבן מתפוצץ בסוף דרכו . לאחר שליבו קרס ננס לבן מסוגIax  מאבד שליש מכוחותיו הוא חיוור ופחות אנרגטי. מסתו פי 1.44 ממסת השמש. כוכב הסופרנובה lax זוהר באור חלש עד פי מאה חלוש מסופרנובה הרגילה מסוג - Ia .

 סיכום ההבדלים בין סופרנובה סוג 1 לסופרנובה סוג 2

היווצרות סופרנובות מסוג Ia
אור חדש על כוכבים מתפוצצים ,מדענים סבורים שסופרנובות מסוג Ia נולדות כאשר כוכב צפוף הקרוי ננס לבן מקבל מאסה נוספת מכוכב שכן, עד שהוא לא יכול יותר לבלוע את כל המאסה הזאת – ולכן הוא מתפוצץ. להתפוצצויות סופרנובה מסוג זה הקרויות Ia יש משמעות רבה בחקר היקום כיוון שמסת הננס הלבן קבועה בעת הפיצוץ וכן עצמת ההארה של סופרנובות אלה היא אחידה. אפשר להשתמש בהן כמדי מרחק לגלקסיות רחוקות.מדובר בגלקסיות ספיראליות סמוכות, לפחות ברבע מהמקרים, הכוכב התורם , אשר מעביר את המאסה שלו לננס הלבן, הוא ככל הנראה כוכב רגיל בגודל בינוני, הדומה באופן כללי לשמש שלנו. מסקנה זו התקבלה על סמך ניתוח בליעת אור על ידי גז שנפלט בזמן העברת המאסה – בליעה שמאפייניה דומים לאלו של כוכבים כמו השמש.מדידת אורן של סופרנובות אלה הביאה למסקנה החשובה שהיקום מאיץ.סופרנובות מסוג זה מותירות אחריהן בדרך כלל גוף קומפקטי בצורת כוכב נויטרונים או פולסר וייתכן שקריסה של כוכב מסיבי יוצרת גם חור שחור אך עדיין לא ברור אם זו מלווה בהתפוצצות סופרנובה.כוכבים שמסתם דומה לזו של השמש, הופכים לבסוף לננס לבן, שהוא בעצם הליבה החשופה של הכוכב והחלק החם ביותר.גם השמש שלנו, שהליבה שלה מגיעה למיליוני מעלות, תהפוך לבסוף לננס לבן לאחר שתשיל את המעטפות שלה.ננס לבן שנמצא לבדו בחלל הוא כוכב יציב, אבל במערכות של שני כוכבים הסובבים אחד את השני המצב שונה. ב'זוגיות' כזו, כשאחד הכוכבים הופך לננס לבן הוא מתחיל לספוח את החומר מהכוכב השכן בעיקר הליום. המסה שלו הולכת וגדלה ובסופו של דבר הננס הלבן מתפוצץ ומתקבלת סופרנובה מהסוג שהיה מוכר לנו עד היום".כל כוכב מסיבי עשוי שכבות שכבות, וחלקיו השונים מפעילים זה על זה כוח כבידה שאינו מתאזן. מה שמונע מכל המערכת הזו לקרוס היא האנרגיה הנפלטת מליבת הכוכב. אנרגיה זו נוצרת בתהליך של היתוך גרעיני, בו הופך מימן להליום.
הסופר נובה נמשכת מספר חודשים, ואחריה שכבות הכוכב מתפזרות בחלל, חוברות לחומרים אחרים ויוצרות כוכבים חדשים. ליבת הכוכב מתכווצת והופכת לחור שחור, שהוא נושא אחר ומרתק בפני עצמו. 

ננס  לבן   White Dwarf

ננס לבן , כוכב שטמפרטורת פני השטח שלו גבוהה (כ-30,000 מעלות), בהירותו נמוכה וצפיפותו גבוהה (בערך 1 טון/סמ"ק). ממוצע המסה שלו כשל השמש, וממוצע הרדיוס - כשל כדור הארץ.

הננסים הלבנים כילו את חומר הבערה הגרעיני שלהם, עזבו את הסדרה הראשית של תרשים הרצשפרונג-רסל, והם נמצאים בשלב האחרון של חייהם.

מקור האנרגיה שלהם הוא קריסת הכבידה של החומר שלהם (הפיכת האנרגיה הפוטנציאלית של המסה שלהם לאנרגיה קינטית).

ננס לבן שמסתו גדולה פי שלושה ממסת השמש יהפוך לבסוף לחור שחור, ואם היא קטנה מזה, לכוכב נייטרונים.

אבל אם מסתו נמוכה מ-1.4 מסות שמש, הוא יהפוך בסופו של דבר לננס שחור - גוש של פיח בשמים.

שיטה לחישוב מרחקים  ביקום .

השיטה החישובית הטובה ביותר הקיימת היום מאפשרת למדוד מרחקים באופן מדויק עד למרחק של 8-7 מיליארדי שנות אור מכדור הארץ, כמחצית ממרחב היקום הנראה לעינינו. במחקר הנוכחי מציע צוות המדענים שיטה שתאפשר להערכתם לבחון את היקום בדיוק משופר למרחקים גדולים יותר של עד 10 מיליארדי שנות אור.
צוות המדענים חקר את תכונותיהם של חורים שחורים ענקיים השוכנים במרכזי גלקסיות. חורים שחורים אלו נוצרו כנראה ביקום הקדום, ומאז הולכים וגדלים תוך כדי שהם סופחים אליהם כמויות אדירות של חומר מסביבתם הקרובה. החומר הוא למעשה ענני גז המצויים בגלקסיות, בנוסף לכוכבים, המורכבים ברובם ממימן (כ-90%) והליום (כ-10%). מסתם של החורים השחורים שבמרכזי הגלקסיות גדולה פי מיליון עד עשרה מיליארד ממסתה של השמש, ולמרות שהם אינם ניתנים לאבחנה ישירה בטלסקופים, הם ניתנים לגילוי משום שענני הגז הנופלים לתוכם מתחממים ופולטים כמויות אדירות של קרינה, לפני בליעתם על ידי החורים השחורים, קרינה שאותה ניתן לגלות בתצפיות מכדור הארץ.
השיטה החדשה מבוססת על הממצא כי החורים השחורים המספחים אליהם את כמויות החומר הגדולות ביותר - ומשום כך גם פולטים את מקסימום האנרגיה - הם בעלי תכונות יוצאות דופן. במערכות אלו כמות הקרינה הנפלטת לחלל תלויה אך ורק במסתו של החור השחור שאליו נופל החומר, ולא בגורמים אחרים.
אסטרונומים יודעים זה כשני עשורים כיצד למדוד מסות של חורים שחורים במרכזי גלקסיות. לפי השיטה המוצעת, מדידת המסה תאפשר להסיק כמה אנרגיה נפלטת מהחור השחור בכל שנייה. מדידת האנרגיה המגיעה לכדור הארץ בעזרת טלסקופים שונים תאפשר בהמשך למדוד מהו המרחק אל הגוף הקורן וכך לספק תובנות חדשות על קצב התפשטות היקום.
החוקרים טרם ניסו את השיטה החישובית החדשה על גלקסיות רחוקות, אולם מראים כי השיטה ישימה בחישובי מרחקים בעזרת חורים שחורים המצויים בגלקסיות הסמוכות לכדור הארץ. לדברי נצר, “ייתכן שכדי לצפות בחורים שחורים רחוקים יותר, יש צורך בטלסקופים חדשים משוכללים יותר”.
מטרתו הכללית של המחקר הוא להבין את אופיו של כוח המשיכה השלילי המוביל להתפשטות היקום, שהמקור לו טרם זוהה על ידי קהילת המדע. אותו כוח משיכה מכונה על ידי אסטרונומים בשם “אנרגיה אפלה” dark energy, ומהווה קרוב ל-73% מסך האנרגיה של היקום. “לא ידוע עדיין מהי אותה האנרגיה, וייתכן וחסר לנו מרכיב מרכזי ביקום שעדיין לא מובן”, אומר נצר, “שיטת החישוב החדשה מבקשת לתרום למעקב אחר אופייה של האנרגיה הזו כדי לקדם את ההבנה הפיזיקלית של היקום”.
בראש צוות המדענים עומד הפרופ’ ז’יאן־מין וונג Jian-Min Wang מהמכון לפיזיקה באנרגיה גבוהה שבבייג’ינג ושותף לתגלית גם הד”ר דויד וולס־גאבהוד David Valls-Gabaud ממצפה הכוכבים בפריס.

חישובי בוזון היגס מגלים- יקום חדש עשוי לבלוע את הנוכחי .

פורסם  20.02.2013 

האנרגיה שנוצרת מהקריסה נייטרינו

בחודש נובמבר 2012 במאיץ החלקיקים ליד ז'נבה נערכו ניסויים על מנת  לאתר חלקיק מסתורי שכנראה יוצר את התופעה העוצמתית של הסופרנובה שגורם לפיצוץ של כוכבים מתים, לפיה ישנו חלקיק שאחראי לתופעת הסופרנובה העוצמתיים ביותר ביקום, שהיא מסייעת לפזר בחלל יסודות כמו ברזל, חמצן ופחמן שעוזרים להתפתחותם של כוכבי לכת, ואף תרמה ליצירת חיים על פני כדור הארץ. [זהו הסבר חדש לבעיה בלתי פתורה, אחת החשובות באסטרופיזיקה, אמר לאחרונה החוקר וואנג].ובכן כאשר כוכבים גדולים, הגיעו למסה של לפחות פי שמונה מהשמש שלנו, ומאגר הבסיסי של דלק המימן  שלהם נגמר,
כתוצאה מכך נוצרו כמויות אדירות של ברזל שהצטברו בליבה והפכו את הכוכבים לענקים אדומים, בעת שהברזל הגיע למסה קריטית, לא הצליחו הכוכבים להתמודד עם כוח המשיכה הגדול שלו וקרסו פנימה.
מדענים לא הצליחו לקבוע מדוע מתרחש הפיצוץ, ובנוסף הם תהו מדוע מרבית האנרגיה שנפלטה לא הפכה לניטרינו (לחלקיקים חסרי משקל חשמלי) .תהליך זה ניצפה בתוך פיצוץ אדיר ששולח
את היסודות החדשים לרחבי היקום.
התיאוריה, אשר אומרת כי כאשר הכוכבים קורסים, כוח המשיכה האדיר חודר את מאגר החלל ויוצר חלקיק תת אטומי חדש. החלקיק והשדה הנלווה אליו, האנרגיה שנוצרת מהקריסה הניטרינו הופכת לפיצוצים אדירים .
התיאוריה, אשר אומרת כי כאשר הכוכבים קורסים, כוח המשיכה האדיר חודר את מאגר החלל ויוצר חלקיק תת אטומי חדש. החלקיק והשדה הנלווה אליו, האנרגיה שנוצרת מהקריסה הניטרינו הופכת לפיצוצים אדירים .
אלכס מרפי, אסטרופיזיקאי הסביר שבניסוי שיגרו טיטניום 44, איזוטופ של היסוד טיטניום, לתוך אטומים של הליום. כדי ליצור איזוטופ חדש בשם ונדיום 47.
אם יתברר כי הסופרנובה מצריכה שדה חדש של כוח משיכה על מנת שהם יתפוצצו, אז כן, זה ירמוז על הקיום של החלקיק החדש.
.N.Bעורך ולוקט המידע הזה היה ספרן מקצועי , לשעבר מפקח ספריות במשרד התרבות בירושלים .

SN  49
שאירית של סופרנובה בענן המגלני הגדול בגלקסיית שביל החלב ,משתרעת על פני 75 שנות אור, במרחק של 160,000שנות אור מכאן, בקבוצת הכוכבים דורדו. תצלום ע''י טלסקופ צ'אנדרה RAY X במרחק ל בקירוב של 5000 שנה . כתוצאה מפיצוץ לקח לאור להגיע לארץ 160,000 שנה, ליבתו של הכוכב המקורי נמצאת בתוך ענן של גזים ,בעל שדה מגנטי חזק פי 1000 טריליון [קוודריליון ] מזה של כדור הארץ שהוא כ - 0.3 - 0.6 גאוס .
זהו כוכב ניטרון המסתובב במהירות גבוהה ועצומה .הטמפרטורה שלו במרכזה מגיעה מעל למיליון מעלות, ובצדדיו  ל - 300,000    מעלות בחלקים  החיצונים שלו  .

סגיטריוס 2 B

ענן סגיטריוס 2Bבמרחק של 300 שנות אור ממרכז החור השחור במרכז של שביל החלב .לפני 300 שנים התנגשו 2 כוכבי לכת שהסתובבו סביב כוכב שדומה לשמש שלנו במידה והיו על הכוכבים חיים הם נעלמו תוך שניות כאבק פורח..ענן גז גדול  במרחק של 300 שנות אור ממרכז החור  השחור  שנוצר יצר התפרצות אדירה שגרמה לו לזהור פי מיליון ממה שהוא היום .מסתו של החור השחור היא  פי 4 מיליון ממסת השמש . מקור הקרינה המשתקפת מסגיטריוס b2  נפלטה מהחור השחור  300  שנים קודם לפני כן.

מדענים פיתחו שיטה חדשה למדידת קצב התפשטות היקום 

עד כה חושבו מרחקים רק של כמחצית ממרחב היקום הנראה לעין. התגלית אמורה לתרום להבנת "האנרגיה האפלה" שמאיצה את התפשטות היקום מדענים מישראל, סין וצרפת מדווחים כי הצליחו לפתח שיטה חישובית חדשה שתאפשר למדוד את קצב התפשטות היקום, באופן מדויק יותר מזה הידוע היום. בעתיד מקווים החוקרים כי השיטה תצליח לפענח את אופייה של מרבית מאנרגיית היקום, הגורמת להתפשטותו המואצת מאז המפץ הגדול.
התגלית המדווחת החודש בכתב העת Physical Review Letters מבוססת על תובנה ישנה שמקורה עוד בשנות השלושים של המאה ה-20 כי היקום שאנו חיים בו מתפשט והגלקסיות המצויות בו מתרחקות האחת מהשנייה, מאז ‘המפץ הגדול’, שחל על פי ההערכות לפני 13.7 מיליארדי שנים. עד שנת 1999 הייתה מקובלת ההנחה כי התפשטות היקום מואטת עם הזמן ואף אמורה להיעצר בשלב כלשהו, מאחר והגלקסיות מושכות אחת את השנייה.
בשנת 1999 פורסמה תגלית מדעית שחוללה מהפך בהבנת היקום, ואף זיכתה את מגליה בשנת 2011 בפרס נובל בפיזיקה, שהוכיחה כי התפשטות היקום לא רק שאיננה מואטת, אלא אף מואצת עם הזמן. “התגלית של פרס נובל מראה כי פרט לכוח המשיכה (גרביטציה) המוכר לנו, קיים גם מעין כוח משיכה שלילי, הדוחף ומאיץ את היקום במקום להאט אותו”, מסביר הפרופ’ חגי נצר מבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב, השותף הישראלי למחקר הנוכחי . 

.

·       

·       

·       

סופרנובה SUPERNOVA

סופרנובה    SUPERNOVA

סופרנובה - תופעה בה כוכב בעל מסה אדירה מתפוצץ בגלל הגרביטציה העצמית שלו, כאשר נגמר לו הדלק הגרעיני בכוכב כלומר יסודות שיכולים להתמזג ליסודות כבדים יותר תוך שחרור אנרגיה, אין כוח שיתנגד למשיכה הגרוויטציונית העצמית שלו, והכוכב קורס לתוך עצמו ואז מתפוצץ מהלחץ העצום שנוצר במרכזו. מרכז הכוכב שנותר לפליטה, הופך להיות כוכב ניוטרונים או במקרה מסוים לחור שחור.

כוכבים "תורמי מאסה" כוכב צפוף הקרוי "ננס לבן" מקבל מאסה נוספת מכוכב שכן, עד שהוא לא יכול יותר "לבלוע" את כל המאסה הזאת – ולכן הוא מתפוצץ הכוכב ה"תורם", אשר מעביר את המאסה שלו לננס הלבן, הוא ככל הנראה כוכב רגיל בגודל בינוני, הדומה באופן כללי לשמש שלנו. היקום שלנו מתרחב בקצב הולך ומתגבר, דבר המצביע על כך שהוא רווי באנרגיה אפלה ומסתורית   .

"במהלך חיי הכוכב נשמר איזון בין כוח הכבידה שמושך את החומר שלו פנימה, לבין החום שנוצר בתגובה הגרעינית במרכזו שדוחף את החומר החוצה. בסופרנובות שאנו מכירים, אלה של כוכבים הגדולים פי 10-100 מהשמש שלנו, התגובה הגרעינית מתחילה במיזוג של מימן להליום, כמו בשמש שלנו . בהיעדר כוח שדוחף החוצה, כוח הכבידה משתלט ומאסת הכוכב קורסת פנימה. תוך כדי הקריסה, משתחררת אנרגיה רבה הגורמת לפיצוץ, והכוכב משליך את השכבות החיצוניות שלו למרחבי היקום".

לפני כמעט 11 מיליארד שנים, השמש הזו,היתה מסיבית יותר מהשמש שלנו בערך פי 100, דחפה והעיפה את רוב החומר שלה אל החלל, התמוטטה ואז התפוצצה בפיצוץ עצום הקרוי סופר נובה. סופר נובה היא תופעה בה כוכב מאסיבי מתפוצץ משום שהלחץ שיוצר בו ההיתוך הגרעיני החוצה אינו מספיק כדי לאזן את משיכתה האדירה של הכבידה העצמית שלו פנימה. כאשר כוכבים מתפוצצים הם יורקים חומר לתוך החלל. בסופו של דבר כוח המשיכה גורם לקריסת החומר לתוך כוכב חדש, שעשויים להתפתח סביבו כוכבי לכת כמו כדור הארץ.  

חלק מהכוכבים  מסיימים את חייהם בפיצוץ הקרוי  סופרנובה כיום ידועים שני סוגים עיקריים של סופרנובות –

סופרנובות שבהן הליבה של כוכב  מאסיבי קורסת והמעטפת מועפת לכל עבר בפיצוץ אדיר וסופרנובות שבהן ננס לבן מגיע למסה קריטית שבה החומר שבו עובר תגובות תרמו-גרעיניות.

כוכב מסיבי מגיע לשלב האחרון של התפתחותו בהתפוצצות אנרגטית אדירה תוך שהוא משיל את מרכיביו הגזיים אל החלל הבין-כוכבי.

היא נמצאת במרחק 21 מיליון שנות אור מכדור הארץ - ממש בשכונה הקוסמית שלנו.

התפוצצותה ארעה לפני 21 מיליון שנת אור. האור נפלט אז מהסופרנובה, החל לחצות את החלל הבין-גלקטי והגיע אל כדור הארץ רק כעת .