היווצרות סופרנובות מסוג Ia
אור חדש על כוכבים מתפוצצים ,מדענים סבורים שסופרנובות מסוג Ia נולדות כאשר כוכב צפוף הקרוי ננס לבן מקבל מאסה נוספת מכוכב שכן, עד שהוא לא יכול יותר לבלוע את כל המאסה הזאת – ולכן הוא מתפוצץ. להתפוצצויות סופרנובה מסוג זה הקרויות Ia יש משמעות רבה בחקר היקום כיוון שמסת הננס הלבן קבועה בעת הפיצוץ וכן עצמת ההארה של סופרנובות אלה היא אחידה. אפשר להשתמש בהן כמדי מרחק לגלקסיות רחוקות.מדובר בגלקסיות ספיראליות סמוכות, לפחות ברבע מהמקרים, הכוכב התורם , אשר מעביר את המאסה שלו לננס הלבן, הוא ככל הנראה כוכב רגיל בגודל בינוני, הדומה באופן כללי לשמש שלנו. מסקנה זו התקבלה על סמך ניתוח בליעת אור על ידי גז שנפלט בזמן העברת המאסה – בליעה שמאפייניה דומים לאלו של כוכבים כמו השמש.מדידת אורן של סופרנובות אלה הביאה למסקנה החשובה שהיקום מאיץ.סופרנובות מסוג זה מותירות אחריהן בדרך כלל גוף קומפקטי בצורת כוכב נויטרונים או פולסר וייתכן שקריסה של כוכב מסיבי יוצרת גם חור שחור אך עדיין לא ברור אם זו מלווה בהתפוצצות סופרנובה.כוכבים שמסתם דומה לזו של השמש, הופכים לבסוף לננס לבן, שהוא בעצם הליבה החשופה של הכוכב והחלק החם ביותר.גם השמש שלנו, שהליבה שלה מגיעה למיליוני מעלות, תהפוך לבסוף לננס לבן לאחר שתשיל את המעטפות שלה.ננס לבן שנמצא לבדו בחלל הוא כוכב יציב, אבל במערכות של שני כוכבים הסובבים אחד את השני המצב שונה. ב'זוגיות' כזו, כשאחד הכוכבים הופך לננס לבן הוא מתחיל לספוח את החומר מהכוכב השכן בעיקר הליום. המסה שלו הולכת וגדלה ובסופו של דבר הננס הלבן מתפוצץ ומתקבלת סופרנובה מהסוג שהיה מוכר לנו עד היום".כל כוכב מסיבי עשוי שכבות שכבות, וחלקיו השונים מפעילים זה על זה כוח כבידה שאינו מתאזן. מה שמונע מכל המערכת הזו לקרוס היא האנרגיה הנפלטת מליבת הכוכב. אנרגיה זו נוצרת בתהליך של היתוך גרעיני, בו הופך מימן להליום.
הסופר נובה נמשכת מספר חודשים, ואחריה שכבות הכוכב מתפזרות בחלל, חוברות לחומרים אחרים ויוצרות כוכבים חדשים. ליבת הכוכב מתכווצת והופכת לחור שחור, שהוא נושא אחר ומרתק בפני עצמו.